הקיץ האחרון היה גדוש בתהפוכות וככל הנראה הוא ייכנס גם לספרי ההיסטוריה באותה הזדמנות. באשר אליי, אני עוד לא גיבשתי דעה לגבי המחאה החברתית האחרונה שהתרחשה פה.
מצד אחד, אני מזדהה עם כל מי שמתקשה לפרנס את המשפחה שלו בכבוד וכמעט לא גומר את החודש בשלום, אני לא רחוק מכך. שלא לדבר על הקיצוצים במשק, ביניהם גם בתחום שאני עובד בו, ורק אלוהים יודע איך יראה המקרר שלי אם אאבד את העבודה בזמן הקרוב. כמו כן רק הבוקר פורסם שסרקוזי ואובמה צוטטו כשהם מקניטים את נתניהו זה באוזן זה כשהם סבורים שאף אחד לא שומע. סרקוזי אמר: נתניהו שקרן. אובמה אמר: אז מה אני אגיד? אני צריך לדבר איתו כל יום.
זה רק מראה שהמחאה מבוססת כאן על משהו עצום, וטוב יהיה שהמהפכה החברתית תתרחש מוקדם ממאוחר.
אם לתת דוגמא אישית, האחיין שלי (הבן של אחי הגדול) צריך לחגוג בר מצווה בשנה הבאה. לצער כל המשפחה אבי חתן בר המצווה לא עובד בתקופה הזו, ועסוק בעיקר בפגישות אצל חברות כח אדם.
אתם מבינים? במקום לשבת ולתכנן את האירוע השמח בחיים הצעירים של בנו הוא מפזר קורות חיים לכל כיוון. זה פשוט עצוב וזו רק דוגמא למצב הכלכלי הקשה ששורר לנו במדינה.
לעומת כל מה שכתבתי, אני לא מצליח להזדהות עם מארגני המחאה, סטודנטים צעירים ופוחזים בני 25 שמפזרים סיסמאות יומם וליל בלי כל כך לדעת מה ההסבר מאחוריהם, ורק קוראים לביבי להתפטר כשהם מבססים את זה על, בעצם, כלום.
אי אפשר לדעת לאן המדינה הזאת הולכת אבל אני בהחלט מקווה שזה לכיוון חיובי, כי מאיפה שאנחנו נמצאים היום אפשר רק לעלות.
נשאר רק לקוות...... אבל לקוות ממש חזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה