אז מה היה לנו? לא פחות מחודש שלם של חופשה, לטוב ולרע. באופן אישי, אני השתגעתי. יקיצה טבעית היא ללא ספק הפנטזיה הגסה של כל אדם עובד, אבל כשהימים ממשיכים לנוע ואין לנו סיבה לקום בבוקר, זה כבר חסר משמעות.
אני לא מקנא במובטלים שבינינו ולא הייתי רוצה לדעת מה זה להיות בנעליהם.
בשבוע הראשון של החופש נסענו לרומניה עם הילדה (9), הקטנצ'יק עדיין לא יכול לראות עולם אז השארנו אותו אצל הסבתא. היינו שם 5 וחצי ימים, ושילמנו פחות מ10 אלפים שקל על כולנו (טיסות, לינה 3 כוכבים, השכרת רכב ואוכל).
יצאנו מרוצים מהשירות שקיבלנו מנותני השירות שם, וכן מסוכן הנסיעות שלנו בארץ. חיפשנו מה לעשות ב3 השבועות הנותרים והגענו למסקנה שזה הזמן היחיד לעשות כל מה שאין זמן לעשות ביתר הזמן בשבוע.
שכרנו סיידים שיטפלו בחדרי הבית המתקפלים, קנינו כלי בית חדשים, הבאתי חבר שיש לו עסק לניקוי ספות שירביץ סיבוב על הסלון שלנו, וזה אפילו לא רבע מהדברים.
בסוף גם הצלחנו לדחוף עוד קצת זמן איכות עם הקטנים, והופה, חזרה לחצי שנה של עבודה נונסטופ. מה שכן, הנסיעה לחו"ל גרמה לנו להבין שאנחנו צריכים לחדש דברים קריטיים כמו מערכת אזעקה לבית שכבר מזמן לא עובדת.
לא נורא, בחגים הבאים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה